lunes, 18 de diciembre de 2017

האלף (versión hebrea)

הנה עכשיו אני מגיע אל מרכז סיפורי, מרכז שאין מילים לתארו. כאן מתחיל יאושי כסופר. כל שפה היא אלף-בית של סימנים שהשימוש בהם מניח עבר משותף למשוחחים; איך העביר לזולתי את האלף האין סופית? שזכרוני הנרעש צר מהכילה? המיסטיקנים, במצב דומה של טרנאס, מכבירים סמלים: לשם ציון האלוהות מדבר פרסי אחד על עוף שהוא במובן מסויים כל העופות: אלנאנוס איש אינסולים- על כדור שבמרכזו בכל מקום והיקפו בום מקום: הנביא יחזקאל- על מלאך אשר ארבע פנים לו והן פונות בעת ובעונה אחת מזרחה ומערבה, צפונה ודרומה. (לא בכדי אני מזכיר את המקבילות הבלתי מושגות הללו: יש להן זיקה אל האלף). אפשר שלא ימנעו ממני האלים למצוא תמונה הולמת, אך לעולם הישאר עדין בחשבון שלי נגוע בספרות, בכזב. יתר על כן, אין כל פיתרון לבעיה המרכזית: הצורך לפרוט לפרטים ולו באורך חלקי, מכלול אין סופי. באותו רגע כביר ראיתי מילוני מעשים מענגים ומשביעים: אף לא אחד מהם עד עמני כמו העובדה שכולם תופסים נקודה אחת ולא מגובבים זה על זה או נשקפים זה בעד זה. מה שראו עיניי היה בו- זמני: מה שאני רושם יימסר ברצף, שכן זה טבעה של הלשון. משהו מזה, למרות הכל, אנסה להציל.

בחלקה התחתון של המדרגה, בצד ימין, ראיתי כדור קטן וססגוני המאיר בבוהק שכמעט אין לשאתו. תחילה נדמה לי שהוא חג על צירו: אחר כך הבנתי שתנועה זו אינה אלא אשליה שיצרו החזיונות המסחררים שבתוכו. כותרה שלאף כשניים או שלושה סנטימטרים. אך החלל הקוסמי כולו היה שם ולא בקנה מידה מוקטן. כל דבר (פנה ראי, למשל) היה אין ספור דברים, שכן ראיתיו בברור עם כל הנקודות ביקום. ראיתי את הים רוחש חיים, ראיתי את הזריחה ואת השקיעה ראיתי את המוני האדם של אמריקה, ראיתי קורי עכביש כסופים במרכזה של פרמידה שחורה, ראיתי מבוך פרוץ ( הייתה זו לונדון), ראיתי עיניים קרובות, רבות עד אין קץ, הבוחנות בי את עצמן כראי, ראיתי את כל המראות בכדור הארץ מבלי להשתקף אף באחת מהן, ראיתי בחצר אחורית ברחוב סולר את אותן מרצפות שראיתי לפני שלושים שנה בפרוזדור של בית אחר בפראי-בנטוס, ראיתי אשכולות ענבים, שלג, טבק, עורקי מתכת, אדי מים. ראיתי מדבריות משוונים קימורי גבעות על כל גרגר חול שבהם, ראיתי באינואנס אישה שלא אשכח לעולם. ראיתי את שפעת שערה הפרוע. את יציבתה הגאיונה, ראיתי סרטן בחזה. ראיתי עיגול עפר יבש במדרכה במקום שצמח בו פעם עץ, ראיתי חווילה באדרוגה, עותק של התרגום האנגלי הראשון לפליניוס תרגומו של פילמון הולנד. ראיתי בעת ובעונה אחת כל אות בכל דף (בילדותי הייתי משתומם על כך שהאותיות בקרח אינן מתערבבות ואינן אובדות במשך הלילה). ראיתי את הלילה ואת היום בו זמנית ראיתי שקיעה בקראטרו שנדמתה לי כמשקפת את גוונו של ורד בבנגל. ראיתי את חדר השינה שלי ריק מאדם, ראיתי בחדר העבודה באלקלמר גלובוס של יבשות וימים בין שתי מראות המכפילות אותו. בלי סוף, ראיתי סוסים שעורי רעמה על שפת הים הכספי עם שחר, ראיתי את מבנה העצמות העדין של יד, ראיתי שרידי חרב שולחים גלויות דואר, ראיתי בחלון ראווה במירזפור חפיסת קלפים ספרדיים, ראיתי את צלליהם האלכסונים של שרכים על רצפתה של חממה אחת. ראיתי נמרים, בוכנות, ביזונים, צבאות, תנודות של גאות ושפל, ראיתי את כל הנמלים עלי אדמות, ראיתי אצטרולב פרסי, ראיתי במגירת שולחן (וכתב היד העביר בי חלחלה) מכתבי זימה בל- יאמנו, מפורטים שכתבה ביאטריס לקרלוס ארחנטינו, ראיתי מצבה אהובה בצ'קריטה, ראיתי את השארים הנוראיים של מה שהפליא לפנים להיות ביאטריס ויטרבו, ראיתי את מחזור דמי האפל, ראיתי את מערבולת האהבה ואת התמורות שבמוות, ראיתי את האלף מכל נקודות הראות, ראיתי באלף את כדור הארץ ובכדור הארץ ראיתי שוב את האלף ובאלף את כדור הארץ, שכן ראו עיניי את העצם המסתורי והמשוער הזה, שבני האדם נטלו לעצמם את הזכות לנקוב בשמו, אך שום אדם לא ראהו מעודו: את היקום הבלתי מושג. 



 

No hay comentarios:

Publicar un comentario